משתמשים בכדור פיזיו כדי להרגיע את התינוק שלכם??? כדאי לכם לפנצ'ר אותו כמה שיותר מהר...
כמו הרבה רעיונות גרועים, אנחנו מניחות שגם הרעיון להרגיע תינוק באמצעות קפיצה על כדור פיזיו קרה במקרה.
איפשהו ,הסתובבה אמא מותשת ,עם תינוק בוכה על הידיים והתיישבה לנוח על הכדור ,שבמקרה נשאר מימי כאבי הגב של ההיריון או מהימים שעוד הייתה עושה ספורט.
אחרי כמה קפיצות הבכי כנראה נפסק , והאמא המאושרת צעקה:
יוריקה!!!! אני חייבת לשתף את כל החברות בפלא!!!
משם, עברה השמוע על הנס לסדנאות ההתפתחות ומאז, כמעט בכל בית שיש בו תינוק ,תוכלו למצוא את הפלא הזה. כדור פיזיו מנופח היטב שמשמש להרגעה והרדמה של תינוקות שמתקשים להירגע.
נשמע יופי. לא?
לא.
לתינוקות יש צרכים בסיסים להתפתחות תקינה.
הזנה, שמש,שינה,מגע,הגיינה, ותנועה, הם הצרכים המרכזיים.
אבל שום תינוק לא זקוק לתנועה ורטיקלית נמרצת וממושכת כתנאי להתפתחות תקינה.
זה פשוט לא חלק מהגירויים שמערכת העצבים, השריר והשלד, צריכים לחוות כדי להתפתח באופן תקין.
ולא, זה לא דומה לגירוי התנועתי שהמוח חווה ברחם.
ברחם המוח לא צריך להגיב באמצעות יציבה לכוח הכבידה.
מחוץ לרחם, על הכדור- כן.
הטענה שתינוקות נרגעים על הכדור כי הם צריכים תנועה, או כי זה מזכיר להם את הרחם, אין לה שום אחיזה מחקרית.
תינוקות צריכים להיות על הידיים , ושם הם גם חווים תנועה . לא על כדור.
אז למה יש תינוקות , שבכל זאת נרגעים במהירות על כדור פיזיו?
כי גירוי תנועתי חזק עשוי לרכז את הקשב של התינוק. זו הסחת דעת מאד חריפה מהקושי.
למעשה זה גירוי כל כך חזק ,שהתינוק עשוי להפנות את תשומת הלב מכאב הבטן, העייפות, או כל דבר שהציק לו באותו רגע.
וברגע שהמוח מפנה קשב לגירוי אחר מהגירוי האברסיבי ( כאב בטן, עייפות,) הוא מסוגל להרפות. ואז תבוא רגיעה.
נו, אז זה יעיל?
לא ממש.
כי אנחנו רוצים לפתח אצל התינוק יכולת וויסות. ולא יכולת הפנית קשב.(היכולת הזאת תתפתח רק מאוחר יותר)
יכולת הוויסות תאפשר לו לארגן את הגוף בצורה יעילה כשהוא עייף, והוא לא יזדקק לגירוי החזק של התנועה.
היא תאפשר לו לעבור ממצב למצב (מערות לשינה, מהידיים של אמא לרצפה) ולאזן את עצמו, רגשית ופיזית מחדש.
ויש עוד כשל אפשרי בקפיצה על הכדור: המוח שלנו יודע להתרגל לגירויים.
כל מי שגר בקרבת כביש מכיר את זה. באיזה שהוא שלב, אנחנו מפסיקים לשמוע את הרעש. אם נמקד קשב ברעש- נשמע אותו, נשים אליו לב. אבל ברב הזמן, המוח יתעלם .
אז אם נחזור לכדור, בשלב מסוים, די מהר, התינוק יתרגל. ואז הוא יזדקק לגירוי חזק יותר וממושך יותר כדי להשיג את אותה תוצאה (הרפיה ורגיעה) .
כך מוצאים עצמם הורים נדרשים לקפיצות עצומות על הכדור במשך חצי שעה ויותר וברגע שהתינוק נרדם והתנועה נפסקת ומניחים אותו במיטה, הוא כמובן מתעורר והבכי מתחיל שוב. ההורים חוזרים לכדור וחוזר חלילה. שוב קפיצות.
זה קורה ביום ובלילה וזה מאד מאד מעייף, גורם להורים לתסכול ולכאבי גב ובירכיים ולרוב לא משיג את התוצאה של הרדמות מהירה ושינה עמוקה.
אז מה עושים במקום? כשיש תינוק שמתקשה להרפות ולהרגע? או כשכבר יש הרגל של דימוש בכדור ושם דבר אחר לא מרגיע?
זו בדיוק העבודה שלנו:
לאבחן את הסיבות הספציפיות לקושי ולהמליץ על תכנית טיפולית שתשחרר את ההורים מלקפוץ על כדור באמצע הלילה.
